<h1>כל בו סימן קכ"ו בשם הראב"ן</h1>
<h2>דף ב.</h2>
ראובן ושמעון דרים בבית הגר שמת וכל אח' ואחד אומר וטוען החזקתי תחלה ואתה באת עלי ואין עדים בדבר מי קדם. דין זה כשנים אוחזין בטלית ויחלקו בשבועה אם שניהם מוחזקים שוה בשוה ואם לאו כל אחד נוטל מה שהחזיק.
<h2>דף ג.</h2>
ראובן תבע שמעון לדין מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום ועדים מעידים ששמעון חייב לו מנה או חצי מנה. דין הוא שיפרע שמעון מה שהעדים מעידים ונשבע שבועה דאוריית' על השאר מדאמר רבי חייא מנה לי בידך וכו' ואם השיב שמעון אין לך בידי אלא חצי מנה והא לך. דין הוא שיפטור כרב ששת דאמר אין נשבעין על טענת הא לך.
<h2>דף ד.</h2>
ראובן תבע שמעון לדין מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום ועדים מעידים ששמעון חייב לו מנה או חצי מנה. דין הוא שיפרע שמעון מה שהעדים מעידים ונשבע שבועה דאוריית' על השאר מדאמר רבי חייא מנה לי בידך וכו' ואם השיב שמעון אין לך בידי אלא חצי מנה והא לך. דין הוא שיפטור כרב ששת דאמר אין נשבעין על טענת הא לך.
<h2>דף ה.</h2>
ראובן טען לשמעון עשרה זקוקין הפקדתי לך בפני עדים והלה אומר החזרתים לך והעדים מעידים שהפקיד ושהוציא מהם ב' זקוקין לצרכו. דין הוא שישבע ראובן שלא החזירם לו מעולם. ושמעון לא מהימן בשבוע' והוה ליה גזלן כששלח ידו בפקדון ופסול לשבועה. הגהה. ודוקא אם העידו שהפקידן צרורין אבל אם הפקידן מותרין מותר להשתמש בהן אם הוא שלחני נראה לרבי יצחק, וראיה מההיא דהמפקיד אצל שלחני צרורין לא ישתמש בהן ואינו חייב באחריותן מותרי' ישתמש בהן וחיי' באחריותן עד כאן לשונו. כמו ההיא רעיא דאכלה דובא תרתי מניהו וחייבוהו. ואלמלא ואתיתיה נפטר בשבוע' דק"ל כל המפקיד אצל חברו בעדי' א"צ לפורעו בעדים.
ראובן טען לשמעון מנה לי בידך ושמעון משיב איני יודע שאני חייב לך כלום. דין הוא שישבע שמעון שבועת היסת שאינו יודע שהוא חייב לו כלום כרב נחמן וכר' יוחנן דאמר ממון וכו'. והוא הדין אם טען אני יודע שאיני חייב לך כלום. אבל אם טען שמעון איני חייב לך כי אם שני דינרים והשאר איני יודע חייב בכל המנה שבועה דאורייתא ואם אינו יכול לישבע משלם כדברי (שבט') [רבא]. האי איני יודע כגון שאמר איני כופר אם מעולם היה לי שום עסק עמך ואם מעולם היה לי משלך כלום אבל אם אמר איני יודע אם פרעתיך בהא כולי עלמא מודו דמתוך שאינו יכול לישבע ישלם וכן הלכה.
<h2>דף ה:</h2>
ראובן תבע לשמעון הלותי לך י' דינרין והפקדתי לך טבעת שלי ושמעון משיב לו לא היו דברים מעולם ועדים מעידין שבשעה שכפר בב"ד היה בידו או בביתו. דין הוא ששמעון פסול לישבע שהוחזק כפרן ונוטל ראובן הפקדון בלא שבועה ועל השאר ישבע ויטול המלוה דאמר רבי יהודה הכופר במלוה כשר לעדות בפקדון פסול לעדות. אבל אם העידו שראוהו בביתו לאחר כפירה אינו נפסל בכך דיכול היה לומר אבוד היה בשעת כפירה ואשתמוטי משתמיט עד דכחיש ומשלם ליה.
<h2>דף ו.</h2>
ראובן משכן ספר לשמעון וכשבא לפדותו טענו נשתמשת בספר שלי וטשטשתו ושמעון משיב קריתי בו אבל לא חסרתיו (מימי) [מדמיו] כלום גם העידו שלמד בו. דין הוא שישבע ראובן כמה חסרו ויטול ושמעון לא ישבע שהרי נפסל לשבועה דהרי שליחות יד בפקדון ואמרינן גבי פקדון [ב"מ כ"ט ע"ב] אם בשבילו פותחו אסור ומשכון אקרי פקדון כדתנן [שבועות מ"ג ע"א] ויוציא הלה את הפקדון. ואם טענו ראובן שום תביעה שמוטלת שבועה על שמעון להפטר ישבע ראובן ויטול. אבל אם אין עדים מעידין שלמד בו יפטר שמעון בשבועה שלא חסרו דמגו דאי בעי אמר שלא למד בו לעולם. ואף על גב דאודי דאין אדם משים עצמו רשע.
<h2>דף ז.</h2>
ראובן היה מחזיק בבית אחד ושמעון מערער עליו ואומר שלי הוא והלך שמעון ונתנה ללוי במתנה בעוד הבית ביד ראובן לסוף הלך שמעון ותקפו לראובן לדין והוציאו בדיינין ועתה תובעו לוי לשמעון בכח מתנתו ושמעון משיבו לא היתה המתנ' מתנ' כי לא היתה באות' שעה ברשותי. דין הוא דזכה בו לוי דאמר רבי יוחנן גזל ולא נתיאשו הבעלים וכולי.
<h2>דף י.</h2>
ראובן תבע לשמעון טרחתי והראתי לך סחורה להשתכר ביני ובינך כי לא היו לי מעות ונתרצית והלכת וקנית והרוחת כך וכך חלק יש לי בריוח כי היית שלוחי בחצי. ושמעון משיבו אמת כדבריך אבל זכיתי לעצמי ולא לך ועקרתי באותה שעה הדברים כי לא זכיתי בדבר ואי משום שהראית לי מקום אני אתן לך את שכרך כדין סרסורי'. דין הוא שזכה ראובן בחצי הריוח והמגביה מציאה לחבירו קנה חברו אפי' לרבא דאמר לא קנה הא אמר מגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה.
<h2>דף י:</h2>
ראובן טען לשמעון הייתי עומד ברשות הרבים והיתה מרגלית מונחת תוך ארבע אמות שלי והגבהת אותה ושמעון משיבו הגבהתי וזכתה לי. דין הוא שלא זכה ראובן שאין ארבע אמות קונות לו במציאה אלא בצדי רשות הרבים ובסימטה אבל לא ברשות הרבים ובשדה אחרים.
<h2>דף יא.</h2>
ראובן נתאכסנו לו אורחין והיה שמעון מחזר אחריהן לקנות סחורתם ואמר לו ראובן רוצה אני לזכות בסחורתן ולקנותה כי ביתי זכתה לי ולא שמע אליו שמעון והלך וקנה בשעה שלא היה ראובן בבית ותבעו ראובן להחזירם לו. דין שיחזירם לו ממתניתין דזכתה לי שדי גם משום ועשית הטוב והישר כדאמרינן גבי דינא דבר מצרא.
<h2>דף יב.</h2>
בן ראובן (שלא הגיע) [שהגיע] לפעוטות שמקחן מקח וסחורתו סחורה ועד שלא נתן דמים בא שמעון וחטפה מידו ונתן דמים. דין הוא שיחזיר לו שמעון דהוא כחוטפה מיד אביו שמריצה לו מיד כדאמר שמואל מפני מה אמרו מציאת קטן לאביו וכו'.
<h2>דף יג.</h2>
ראובן הוציא שטר על שמעון וכתוב בו שאביו של ראובן הלוה לשמעון מנה. השיבו שמעון והלא גזרה היתה ונשללו הבתים ואיך בא שטר זה לידך והשיב ראובן מה אתה חש מן השמים נפל לי. דין הוא דפטור דאתרע לי' במה דנפל דאמר כיון דנפל דלמא מקרי וכתב. וכן נמי אם ראובן הוציא שטר על שמעון שהלוהו ושמעון אמר פרעתיך ונפל ממני והעדים יהודה ולוי מצאו אותו ומסרוהו לראובן ולוי העיד בו. פטור שמעון כרבי יוחנן דחייש לפרעון דהא תניא כותיה.
<h2>דף יד:</h2>
ראובן קנה משמעון [ספר] חומש בזקוק והוסיף והוציא בנקודה ובמסורת והשביחו ועמד עד [ג'] זקוקים שנתייקר ואחר כך נמצא גזול ביד המוכר וטרפהו הנגזל מיד ראובן הלוקח וחזר ראובן על שמעון לתבוע הכל. דין הוא שישלם לו שמעון ג' זקוקים כרב דאמר המוכר שדה ונמצאת שאינה שלו אפילו שבח יש לו כן פסק רבא.
<h2>דף טז.</h2>
ראובן הלך לקלוניא ואמר לשמעון [אם] תבוא עמי [כל מה שארויח שם אחלוק עמך] והלכו לשם והרויחו מה שהרויחו והמקום אנה ליד ראובן ריוח בלא שמעון. [ועתה תובעו שמעון שיחלוק לו מאותו הריוח שהרויח לבדו שהרי כן אמר לו כל מה שארויח אחלוק עמך] דין הוא שיפטר ראובן כדאמרינן מה שתעלה מצודתי היום וכו' דאמר אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם.
<h2>דף כא:</h2>
ראובן שנפל כיסו ברבים מצויין שם ומצאו שמעון וראובן נותן סימנין אף על גב דנותן סימנין בדין אינו חייב להחזיר כרבי יצחק דאמר חייב אדם למשמש כיסו בכל שעה מכל מקום חייב להחזיר לפנים משורת הדין דכתיב אשר יעשון וכדאמר תיתי לי דעבדי לפנים משורת הדין.
<h2>דף כב:</h2>
ראובן שטבעה ספינתו ושללו גוים את הספינה ומכרו השלל לשמעון וראובן תובע אבידתו שבאה לידך השיבה לי. דין הוא שלא להשיב מנין לאבדה ששטפה בנהר וכו'. אבל אם בקש ראובן חרם על מי שיבא אבדתו לידו שיחזירנה לו חייב להחזירה לו מפני תקנת הקהל שתקנה היא לו וניחא ליה שאם יארע לו כך שיחזירו לו כדאמר רבא ניחא ליה לאיניש דנהדר בסימנין דאי מתבד מיניה מחזרינן ביה.
<h2>דף כד.</h2>
ראובן שנפל כיסו ברבים מצויין שם ומצאו שמעון וראובן נותן סימנין אף על גב דנותן סימנין בדין אינו חייב להחזיר כרבי יצחק דאמר חייב אדם למשמש כיסו בכל שעה מכל מקום חייב להחזיר לפנים משורת הדין דכתיב אשר יעשון וכדאמר תיתי לי דעבדי לפנים משורת הדין.
<h2>דף כה:</h2>
ראובן שמכר לשמעון בית של אבותיו ומצא שמעון מציאה בכותל דין הוא שיהא של שמעון דתניא יכול אדם לומר של אמוריים היא הכא נמי של גוים היא אבל אם בנאהו ראובן זכה בהן ראובן ואם דרכו להשתכר לאחרים הרי היא של אחרון שדר בו קודם כניסה שמעון כדפריש לעיל. ואמאי נזיל בתר בתרא ומשני דליכא למיקם עליה.
<h2>דף כו:</h2>
ראובן שלח פירות לשמעון ומצא בתוכן מרגלי' ונודע הדבר לראובן ותבעו לדין. דין הוא שזכה שמעון בה כדתנן לקח פרות ובתוכן מעות הרי אלו שלו דאיכא למימר מעלמא אתו. ואם ראובן נתן סימנין יחזיר כדתנן התם.
<h2>דף כז:</h2>
ראובן שטבעה ספינתו ושללו גוים את הספינה ומכרו השלל לשמעון וראובן תובע אבידתו שבאה לידך השיבה לי. דין הוא שלא להשיב מנין לאבדה ששטפה בנהר וכו'. אבל אם בקש ראובן חרם על מי שיבא אבדתו לידו שיחזירנה לו חייב להחזירה לו מפני תקנת הקהל שתקנה היא לו וניחא ליה שאם יארע לו כך שיחזירו לו כדאמר רבא ניחא ליה לאיניש דנהדר בסימנין דאי מתבד מיניה מחזרינן ביה.
<h2>דף כט:</h2>
ראובן משכן ספר לשמעון וכשבא לפדותו טענו נשתמשת בספר שלי וטשטשתו ושמעון משיב קריתי בו אבל לא חסרתיו (מימי) [מדמיו] כלום גם העידו שלמד בו. דין הוא שישבע ראובן כמה חסרו ויטול ושמעון לא ישבע שהרי נפסל לשבועה דהרי שליחות יד בפקדון ואמרינן גבי פקדון אם בשבילו פותחו אסור ומשכון אקרי פקדון כדתנן [שבועות מ"ג ע"א] ויוציא הלה את הפקדון. ואם טענו ראובן שום תביעה שמוטלת שבועה על שמעון להפטר ישבע ראובן ויטול. אבל אם אין עדים מעידין שלמד בו יפטר שמעון בשבועה שלא חסרו דמגו דאי בעי אמר שלא למד בו לעולם. ואף על גב דאודי דאין אדם משים עצמו רשע.
<h2>דף לא:</h2>
ראובן ושמעון קנו פרקמטיא במקום פלוני בשותפות והוליכה שמעון בעיר אחרת וחלקה בינו לבין עצמו ומכר שמעון [חלקו] (ביותר) [ביוקר] וכשבא ראובן הוזל חלקו ותובעו ואומר לא יפה חלקת ומה שמכרת לי ולך והשאר לי ולך ושמעון אומר בשוה חלקתי וחלקי נמכר ביוקר במזלי וחלקך נסתחפה שדך. דין הוא שיחלוק לראובן במה שמכר ביוקר שכל חלוקה צריך בית דין לחלקה כדאמר ר' אבין אייתי תרי גברי דפלגת קמייהו. ואם מכר שמעון חלקו בזול שהיה צריך למעות וחלק [הנשאר לראובן הוקר] הפסיד שמעון. גם יכול ראובן להשביעו שחלק בשוה. אבל דבר שדרכו להיות בשוה כגון מעות יכול לחלק בלא חבירו ובלא בית דין דאמר רב זוזי כמאן דמפלגי דמו.
<h2>דף לג:</h2>
ראובן טען לשמעון הפקדתי בידך מרגלית ותבעתיך לדין וטענת אבדתיה (ורצית) [ולא רצית] לישב' ושאלתי ממך זקוק בשוויה באותה שעה ועתה נודע לי שמצאתה [ומכרת אותה] בב' זקוקין אותו זקוק שני אני תובע ממך. ושמעון משיב כי שבחה ברשותי. דין הוא שיפטור שמעון כדתנן שלם ולא רצה לישב' ונמצ' הגנב משל' תשלומי כפל למי משלם למי שהפקדון אצלו. ואע"ג דגבי כיפי אמר רב נחמן הדר כיפי למריהו והדרא אפדנא למריה היינו משום דאטריחיה לדיינא למגביה תחלה אבל כששלם מדעתו לא. ולא שלם ממש אלא אף על פי שלא שלם כיון שרצה לשלם ולא הספיק לשלם עד שמצאה וכרבי יוחנן.
<h2>דף לד:</h2>
ראובן שטען לשמעון משכון משכנתיך שוה עשרים דינרין בעשרה דינרין ואבדת אותו בפשיעה ושמעון השיב לא כן אלא נאבד או נגנב שלא בפשיעה. דין הוא לשלם עשרה דינר לראובן דשומר שכר הוא וחייב בגנב' ואבדה. ואם טען שמעון לא היה שוה אלא שמונה דינרים וחי' דינרי' אני תובעך וראובן טוען כנגד הלוא' היה שוה ישבע ראובן כדין מודה במקצת שהרי הלואה עודפת על שוויו של משכון אף לדבריו הלכך ישבע ויפטר מח' דינ' וישלם לו ב' דינ' ושמעון ישבע תחלה שאינו ברשותו דשמא עיניו נתן בו אבל לא יקדמנו ראובן דשמא יוציא שמעון המשכון להכחיש ראובן וכדאמר רב אשי. וכל הדינין הללו כשטען שמעון נגנב או נאבד אבל אם טען נאנס ישבע שמעון ופטור מן המשכון וראובן ישלם לו כל החוב. והיכא ששניהן תובעין זה לזה. כיצד המלוה אומ' שלא היה שוה כדי הלואתו ולוה אומר שהיה שוה יותר מחובו לוה נשבע שלא היה שוה פחות ושניהם פטורים.
<h2>דף לה.</h2>
ראובן הפקיד לשמעון מרגלית ואבדה בפשיעה וחייבוהו בית דין ולא רצה לשלם וירדו בנכסיו כדין שומא ושלמו לשמעון כדי שוויה. ואח"כ מצאה שמעון ונתיקר' המרגלית ותובע ראובן המרגלית והוא ישלם לו כל מה ששמו לו בית דין. דין הוא שיחזיר לו המרגליות כדאמרינן הדרי כיפי והדרא אפדנא.
<h2>דף לו:</h2>
ראובן טען לשמעון אני ואתה היינו במקום פלוני והיית קושר חבילתך [ונתתי לך חפץ אחד לקשרו בחבילתך] וקשרתו ושמת אותו בספינ' ונכנסת בה ופשעת בשלי השיבהו לי ושמעון אומר כאשר עשיתי בשלי עשיתי בשלך ושמתי חבילתי בספינ' אשר היו שם יהודי' וקפצו לסטים ושללו הספינ' [ולקחו] שלי ושלך. דין הוא שישלם שמעון דאמר רבא הלכתא אפילו שומר חנם שמסר לשומר שכר כי הכא שמסר לספן בשכר ואפילו היה הספן יהודי יכול לטעון ראובן אתה האמנתו היאך לא מהימן לי אלא בשבועה וכל שכן גוי. אבל אם ראו עדים ששללו אותו חפץ שמעון פטור בלא שבועה אע"ג דלא היה [שמעון] שם דודאי אלו היה שם לא היה מציל כדתנן [לקמן צ"ג ע"ב] רועה שבא לעיר ובא זאב וטרף ארי ודרס אם לא יוכל להציל אף אם היה לשם פטור. אבל אם הניח אחד מבני אדם שם אפי' לא היו שם עדים פטור שומר ודוקא אשתו ובניו כדאמרינן כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד. ואם היה ראובן יכול להניח סחורתו אצל הספן אפי' לא הניח שמעון שום אדם שם פטור כדאמרינן גבי הנהו גננן דכל יומא גבי ההיא סבתא היו מפקידם וכו'. וכן אם טבעה הספינ' ואין עדים שנאבד חפץ של ראובן חייב שמעון משו' שומר שמס' (לראובן) [לשומר]. ואם היה עבדו שם הרי הוא כמוהו וישבע העבד שנאבד בספינה ופטור שמעון.
<h2>דף לז.</h2>
ראובן ושמעון הפקידו אצל לוי ב' כלים אחד גדול ואחד קטן בשק אחד ולא פרשו ללוי אי זה לראובן ואי זה לשמעון ועתה כל אחד תובע הגדול. דין הוא שישלם לאחד הקטן ולאחד בדמים כפי שויו של קטן והמותר יהא מונח עד שיתברר דהואיל והיו בכרך אחד לא היה ללוי למידק ולא יפסיד בתרעומותו. אבל אם לא היו הכלים יחד בשעת הפקידה ישלם לכל אחד דמי הגדול דהוה ליה למידק. וכן הדין בזה מנה וזה מאתים כדאמרינן התם ורמי פקדון אפקדון.
<h2>דף לח.</h2>
ראובן טען לשמעון תן לי חטים שהפקדתי אצלך ושמעון משיב אבודים הם ומכרתים. דין הוא אם לא חסרו יותר מכדי חסרונן ומכרן אפילו בבית דין ישלם לו כשעת התביעה דקרי ליה שולח יד כרבי יוחנן אליבא דרבי עקיבא. ואם חסרו יותר מכדי חסרונם ומכרן בבית דין הכל ישלם לו מה שקבל מהן ופטור.
<h2>דף לח:</h2>
ראובן נשבה למדינת הים וירד שמעון קרובו לנכסיו [והשביחם ואכל ועשה בהם] וחזר ראובן ותבעו מה שאכל וגם לסלקו מנכסיו. דין הוא שנותנין לשמעון כדין אריס לפי שבדין ירד דשמואל ורב נחמן ורב הונא דאית להו מורידין קטן לנכסי שבוי ונותנין לו כאריס ואף על גב שירד מעצמו בלא בית דין מ"מ אשתכח דהא דאכל שפיר אכל. ויש לו דין אריס. ואם היה קטן שבוי אין שמין לו דשלא כדין ירד ואין מורידין לנכסי קטן.
<h2>דף לט.</h2>
ראובן תבע לשמעון לדין ואומר שמעון לא איש דברים אנכי והביא את לוי לסדר את דבריו. דין הוא שאין (תובעין) [מונעין] אותו כדאמרינן התם אפטרופא לדקנני לא עבדי אבל הוא עצמו יכול להושיב וכן משמע [סנהדרין י"ח ע"א] כהן גדול דן ודנין אותו.
<h2>דף מב.</h2>
ראובן הפקיד לשמעון כספים. ודין שמירת נכסים בקרקע מגנבים ומאש ואם הניחן במקום המשתמר מגנבים ולא מאש או במקום שמירה מאש ולא מגנבים ונשרפו דהיינו תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב כרב יוסף וצריך שיניחם במקום דמשתמר משניהם. והיכא דשכיחי (גזוטאי) [גשושאי] נראה לפי שטת התלמוד שאף [אם] לא הניחן בקרקע אלא הניחן במקום המשתמר מאש ומגנבים ונאבדו פטור מדקפיד רב יוסף אכל אלו דקאמר אף על גב דלענין גנבי נטורתא היא לענין נורא פשיעותא היא ולא קאמר ולא קברן שמע מינה דאף דברים שאינן נשמרים בקרקע כגון בגדים אם הניחן במקום שמור משניהם ונאבדו פטור. וצריך לחזור אחר שמור מאש ומגנבים. ואם נתן הנפקד לאחד מבני ביתו ולא הודיעו שהוא פקדון אף על גב דלא הניחן במקום המשתמר יפה רק בתיבה פטור רק בשבועה שנשבע המצניע שהניחן בתיבת הנפקד והנפקד נשבע תחלה שאותו פקדון מסרו לאחיו או לבנו כדאמרינן אשלימינהו לאימיה ואותיבינהו בקרטליתא ואגנוב ופסק רבא כדפרישנא.
<h2>דף מב:</h2>
ראובן הפקיד פירות אצל שמעון והיה לוי שכירו של שמעון לשמור פירותיו וכל אשר בביתו ולא שמר [לוי] הפירות יפה והרקיבו ותבעו ראובן ושמעון משיבו הלא ידעת כי לוי שומר שלי ולכך הפקדת לי. דין הוא לפטור שמעון אבל עם לוי יכול לטעון היה לך להודיעני ופשעת בהם ולוי חייב כדאמרינן גבי בקרא דלא הוה ידע ואיחייב ליה (למוכר לשלם) בקרא [לשלם למוכר אע"ג] דלאו איהו מסר ליה [הו"ל] לאודועינהו.
<h2>דף מג.</h2>
ראובן טען לשמעון עשרה זקוקין הפקדתי לך בפני עדים והלה אומר החזרתים לך והעדים מעידים שהפקיד ושהוציא מהם ב' זקוקין לצרכו. דין הוא שישבע ראובן שלא החזירם לו מעולם. ושמעון לא מהימן בשבוע' והוה ליה גזלן כששלח ידו בפקדון ופסול לשבועה. הגהה. ודוקא אם העידו שהפקידן צרורין אבל אם הפקידן מותרין מותר להשתמש בהן אם הוא שלחני נראה לרבי יצחק, וראיה מההיא דהמפקיד אצל שלחני צרורין לא ישתמש בהן ואינו חייב באחריותן מותרי' ישתמש בהן וחיי' באחריותן עד כאן לשונו. כמו ההיא רעיא דאכלה דובא תרתי מניהו וחייבוהו. ואלמלא ואתיתיה נפטר בשבוע' דק"ל כל המפקיד אצל חברו בעדי' א"צ לפורעו בעדים.
ראובן טען לשמעון ליטרא מעות הפקדתי לך החזירם לי ושמעון משיבו נגנבו וראובן אמר נשתמשת בם ונתחייבת. דין הוא אם אין המעות (מונחין) [חתומין] אפילו הן צרורין אם שמעון סוחר מותר ורשאי הוא להשתמש בהן דדעתו של מפקיד בשעת פקדון להן שיוצאין לענינו של זה והואיל ורשאי הוא הוי עליהו כשומר שכר כדתנן המפקיד מעות אצל שלחני. וה"ה לכל סוחר וחנוני. וחייב לשלם ודוקא נאבדו או נגנבו אבל נאנסו פטור כרב נחמן דטפי משומר שכר לא הוי.
ראובן משכן ספר לשמעון וכשבא לפדותו טענו נשתמשת בספר שלי וטשטשתו ושמעון משיב קריתי בו אבל לא חסרתיו (מימי) [מדמיו] כלום גם העידו שלמד בו. דין הוא שישבע ראובן כמה חסרו ויטול ושמעון לא ישבע שהרי נפסל לשבועה דהרי שליחות יד בפקדון ואמרינן גבי פקדון אם בשבילו פותחו אסור ומשכון אקרי פקדון כדתנן [שבועות מ"ג ע"א] ויוציא הלה את הפקדון. ואם טענו ראובן שום תביעה שמוטלת שבועה על שמעון להפטר ישבע ראובן ויטול. אבל אם אין עדים מעידין שלמד בו יפטר שמעון בשבועה שלא חסרו דמגו דאי בעי אמר שלא למד בו לעולם. ואף על גב דאודי דאין אדם משים עצמו רשע.
ראובן טען לשמעון תן לי חטים שהפקדתי אצלך ושמעון משיב אבודים הם ומכרתים. דין הוא אם לא חסרו יותר מכדי חסרונן ומכרן אפילו בבית דין ישלם לו כשעת התביעה דקרי ליה שולח יד כרבי יוחנן אליבא דרבי עקיבא. ואם חסרו יותר מכדי חסרונם ומכרן בבית דין הכל ישלם לו מה שקבל מהן ופטור.
<h2>דף מד.</h2>
ראובן שהפקיד חביות של יין אצל שמעון והוציא ממנה הין של יין והחמיצה משלם שמעון את כלה. נשברה אינו משלם אלא הין של יין בלבד דאמר רבא לא שנו אלא נשברה וכו'.
<h2>דף מו.</h2>
ראובן שהניח ליטר' פשיטי אצל שמעון במלוה או בפקדון והקנה אותן ללוי בקנין גמור לא קנה לוי דמעות דאין נקנין בחליפין אלא אגב קרקע כרב פפא דאקני לשמואל אגב אסיפיה דביתא. אבל כסף בלא מטבע נקנה בחליפין אלא אגבי פירות. ואם ראובן הקנה בקנין סודר לתת לו ליטרא פשיטי קנה וחייב ראובן לשלם דהא שעבד נפשיה בקנין סודר לתת לו וכדתנן [לקמן צ"ד ע"א] מתנה שומר חנם להיות שואל ואמרינן במאי בדברים. (ומותר כשנקנין) [ומתרצינן בשקנו] מידו.
<h2>דף מז.</h2>
וקונין בכליו של קונה כרבי. ומה שנהגו לקנות בכליו של עד הכי אמר הגאון רב נחמן הכי תקנו רבנן דמתיבתא דלקנו עדים ועדים שליחות [דמקנה] וקונה קא עבדי וכיון דקנו מהמקנה ונקנה סודר בידיה גמר ומקנה ליה.
<h2>דף מח:</h2>
המוכר קרקע לחבירו או חפץ ונתן מקצת דמים אי מפרש המוכר דחקו או דעייל ונפיק אזוזי לא קנה הלוקח בשום קנין אי שייר אפילו פשוט אחד ומוכר לא קאי במי שפרע. ואי לא עייל ונפיק אזוזי קנה הלוקח כדבר הנקנה בכסף ואפילו במקצתו לשם ערבון ולא בתכשיט.
<h2>דף מט.</h2>
הנודר לתת מתנה לחבירו בדבר מועט וחזר בו נקרא מחוסר אמנה. ואם התנה לעני הרי היא כצדקה ואפילו מתנה לחבירו וכן מוכיח בירושלמי [פ"ד ה"ב].
<h2>דף מט:</h2>
ראובן שהשכיר לשמעון (טליתו) [עלייתו] להניח פירותיו ואחר כך מכרם לראובן אף על גב דלא משך ראובן קנה אם נתן הכסף כדתניא אמר רבי שמעון אימתי [וכו'] והלכה דהחוזר במקח לפי שהוא ירא שאנסוהו אינו במי שפרע.
<h2>דף נא.</h2>
והלכתא [כשמואל דאמר] שתות מעות שנינו (לענין כשמואל) ורב נחמן דאמר מוכר וחוזר לעולם דלא קים ליה ולא נקיט מקחו בידו. ואם קונהו מזה ומוכר לזה לא דידע ומחיל. והלוקח [כלי] תשמיש של בעל אין ללוקח דין אונאה כמעשה (דורשני) [דוורשני] והאומר על מנת שאין עליו אונאה אני מוכר לך אין לו אונאה דאהני ליה להכי.
<h2>דף נו:</h2>
והלכה שכירות יש בה דין אונאה כדמסיק מדכתיב ממכרת עולם. ומכירת קרקע אפילו בטול מקח ליכא.
<h2>דף נח.</h2>
ראובן ששלח מעות לאשה למזונות ביד שלוחו ונאנסו ממנו בדרך עם ממונו. דין הוא שלא ישבע אלא לבעלה הואיל וצריך לתת לה אחרים לזונה כדתנן בני העיר ששלחו שקליהם וכו'.
<h2>דף ס.</h2>
ראובן שטען לשמעון אניתני ומכרת לי יין בחזקת שהוא מרקא ושמעון משיב והלא טעמתו. דין הוא דפטור אפי' ערבו כר' אחא. ואם טענו שערבו אחר שטעמו ישבע שמעון ויפטר.
<h2>דף סד:</h2>
ראובן שהיתה לו סחורה (ומכרה) [ושמה] בי' זקוקין שיתן לו שמעון (בשוויה) [לשנה וכל הריוח שיעלה באותה סחורה שיחלקו בשוה] ואי יזול או יפסיד יתן לו שמעון עשר' זקוקין דבר זה אסור דתנן אין מקבלין צאן ברזל מישראל. ואם ראובן מקבל זולא דבר זה מותר אף בלא מתה ואבדה.
<h2>דף סו.</h2>
ראובן טען לשמעון ספר מכרתי לך והתנית לי להחזירו לי כשיהיו לי מעות. ושמעון משיב מכירה גמורה מכרת לי ואחר המכר אמרתי לך כשיהיו לך מעות אחזירנו לך ולא לך קנין ממני ופטומי מלי בעלמא אמרתי לך כדי להניח דעתך. דין הוא אם יש עדים לשמעון שכן הוא יפטר אם לא חזרו והזכירו התנאי בקנין ואם אין עדים וראובן טוען כי מתחלה התנה לשמעון ואמר לאחר ישבע שמעון שבועת היסת. והמתנה מתחלה ללמוד אסור משום רבית כשלומד בו אבל המתנה לאחר כן טוב לו ולמוכר דלא מחזי כרבית' דהוי כחוזר שמעון ומוכר לו. כללא דאסמכתא דאי לא קני ואפילו כתב בשטר דלא כאסמכתא. ואי אמר לזה מעכשיו קני כגון הריני מוכר לך דבר זה מעכשיו קני והרי הוא מכור לך מעכשיו אם לא אחזיר המעות עד זמן פלוני ולא צריך ב"ד חשוב הואיל וזכותיה בידיה.
<h2>דף סו:</h2>
והלכתא המקבל קרקע מחבירו באסמכתא לענין הלואה הדרא ארעא והדרי פירי לענין מכר לא הדרי דמחילה בטעות הוי מחילה בלשון מכר ולא הוי כרב נחמן.
<h2>דף סט.</h2>
והלכתא המקבל מעות לחצי שכר אין צריך לתת לו שכר טרחה דמתוך שטרח בשלו טרח נמי בהאי כר' אליעזר. והלכתא לא אסרה תורה אלא רבית הבא מלוה למלוה.
ראובן ושמעון קנו פרקמטיא במקום פלוני בשותפות והוליכה שמעון בעיר אחרת וחלקה בינו לבין עצמו ומכר שמעון [חלקו] (ביותר) [ביוקר] וכשבא ראובן הוזל חלקו ותובעו ואומר לא יפה חלקת ומה שמכרת לי ולך והשאר לי ולך ושמעון אומר בשוה חלקתי וחלקי נמכר ביוקר במזלי וחלקך נסתחפה שדך. דין הוא שיחלוק לראובן במה שמכר ביוקר שכל חלוקה צריך בית דין לחלקה כדאמר ר' אבין אייתי תרי גברי דפלגת קמייהו. ואם מכר שמעון חלקו בזול שהיה צריך למעות וחלק [הנשאר לראובן הוקר] הפסיד שמעון. גם יכול ראובן להשביעו שחלק בשוה. אבל דבר שדרכו להיות בשוה כגון מעות יכול לחלק בלא חבירו ובלא בית דין דאמר רב זוזי כמאן דמפלגי דמו.
<h2>דף סט:</h2>
ראובן שטען לשמעון משכנתי לך סוס בכך לשבוע ואם ימות אצלך אתה חייב לי זקוק ועשית בו מלאכה ו' שבועות ומת ואני תובעך השכירות והזקוק ושמעון משיב לא אשלם דמחזי כרבית. דין הוא לשלם הכל דלא הוי עליו הדמים בהלוא' כדתנן השם פרה לחבירו וכו'.
<h2>דף ע.</h2>
ואע"פ שאסור להלוות מעות של יתומים ברבית, למחצית שכר מהא מותר ומקבל עליו אחריות של הפסד כדאיתא בירושלמי בר אדא אתפקד מידלא דיתמי.
<h2>דף ע:</h2>
ראובן שהיתה לו סחורה (ומכרה) [ושמה] בי' זקוקין שיתן לו שמעון (בשוויה) [לשנה וכל הריוח שיעלה באותה סחורה שיחלקו בשוה] ואי יזול או יפסיד יתן לו שמעון עשר' זקוקין דבר זה אסור דתנן אין מקבלין צאן ברזל מישראל. ואם ראובן מקבל זולא דבר זה מותר אף בלא מתה ואבדה.
<h2>דף עג:</h2>
ולענין אם אוביר ולא אעביד אשלם לך במיטבא לא הוי כאסמכתא בדבר שבידו. וכגו' דלא גזים בתנאי לשלם לו יות' ממה שהפסידו.
<h2>דף עד.</h2>
והלכתא בסחורה נקנה ללוקח בסגירת מפתח [החדר] שהיא בתוכה. ואם מסר מפתח כדין סוחרים. וכדאמר התם באתרא דנהיגי.
<h2>דף עז:</h2>
המוכר קרקע לחבירו או חפץ ונתן מקצת דמים אי מפרש המוכר דחקו או דעייל ונפיק אזוזי לא קנה הלוקח בשום קנין אי שייר אפילו פשוט אחד ומוכר לא קאי במי שפרע. ואי לא עייל ונפיק אזוזי קנה הלוקח כדבר הנקנה בכסף ואפילו במקצתו לשם ערבון ולא בתכשיט.
<h2>דף פ:</h2>
ראובן שטען לשמעון השכרתיך לכתיבה ונתתי לך ספר להעתיק השיבהו אלי. ושמעון אומר נגנב ממני. דין הוא שחייב דשומר שכר הוי. ואם חתרו גנבים בביתו פטור דאונס הוא לגביה. ואם אמר לו שמעון גמרתי מלאכתך טול והבא שכרי או שהקדים ראובן שכרו לא הוי כשומר שכר כדתנן וכולן שאמרו טול וכו'. ונשבע שלא פשע ופטור כשומר חנם.
<h2>דף פא.</h2>
ראובן שקבל סחורה משמעון להוליכה בעיר פלוני כדי להשתכר בשביל עצמו שאם לא ימכרנה יחזירנ' לו ובחזרתו נאנסה או נגנבה או נאבדה. דין הוא שחייב ראובן לפי שאף בחזרתו היה מוכרה אם ימצא לוקח כההוא גברא דזבין חמרא לחבריה וחייביה רב נחמן לשלומי משום דאי אשכח לזבונה. וגם יש ללמוד דאם קבלה על מנת ליתנה לאח' באותו מקום שהוליכה או להחזיר אם לא יקבל המקבל המתנה שפטור ראובן בחזרה מאונס ונשבע שנאנסה.
<h2>דף פא:</h2>
ראובן שאמר לשמעון שמור לי חפץ זה ושמעון אמר הרי ביתי לפניך כטוב בעיניך הניחנו אפילו שומר חנם לא הוי כרבא וכרבי דאמר בכלן אינו חייב עד שיקבלנו ושמואל פסק כרבי.
ראובן שהיה עומד ברשות הרבים ואמר לו שמעון שמור לי חפץ זה או בהמה זו ואמר לו ראובן הנח לפני ונגנב. דין הוא שחייב ראובן כשומר בפשיעה. ואם אמר הנח לפניך או שאמר הנח סתמא לא [מחייב] דהנח סתמא אבעיא להו ולא אפשיט' ועבדינן לקולא.
<h2>דף פב.</h2>
והלכת' דשומ' אבידה הוי כשומר שכר כרב יוסף.
<h2>דף פג.</h2>
והלכת' ראובן שנתן לשמעון ברחוב של יהודים חפץ להוליכו לביתו וטוען שמעון קפצו עלי גוים ונטלוהו אם אין רואה שיעיד חייב שמעון לשלם ואינו נאמן גם בשבועה הואיל ושכיחי רבים שם כאיסי בן יהודה וכרבא.
<h2>דף צו:</h2>
ראובן טען לשמעון השאלתי לך כלי למלאכה פלונית ושנית למלאכה אחרת ושברת אותו ושמעון משיב לא שניתי כי אם באותה מלאכה נשבר. דין הוא שיביא עדים שלא שינה או ישבע. ואם לא ישלם שכרו משלם הדמים כרב הונא וכרב אסי. וכן דעת פר"ח.
<h2>דף צז.</h2>
ראובן השכיר סוסו או השאילו לשמעון וסייעו עד שעלה או שהגביה משוי אפי' פשע בו פטור דהיינו עמו במלאכתו. ואם מתכוין להגביה לראות אם יכבד המשוי על הבהמה חייב שמעון כרבי חנינא דאגר כודנייתא וכו'.
<h2>דף צז:</h2>
ראובן טען לשמעון מנה לי בידך ושמעון משיב איני יודע שאני חייב לך כלום. דין הוא שישבע שמעון שבועת היסת שאינו יודע שהוא חייב לו כלום כרב נחמן וכר' יוחנן דאמר ממון וכו'. והוא הדין אם טען אני יודע שאיני חייב לך כלום. אבל אם טען שמעון איני חייב לך כי אם שני דינרים והשאר איני יודע חייב בכל המנה שבועה דאורייתא ואם אינו יכול לישבע משלם כדברי (שבט') [רבא]. האי איני יודע כגון שאמר איני כופר אם מעולם היה לי שום עסק עמך ואם מעולם היה לי משלך כלום אבל אם אמר איני יודע אם פרעתיך בהא כולי עלמא מודו דמתוך שאינו יכול לישבע ישלם וכן הלכה.
<h2>דף צט.</h2>
ראובן ששאל כלי משמעון או בהמ' למלאכה כיון שמשכו ראובן אין שמעון יכול לחזור בו דא"ר אליעזר כרבי שמעון משיכה קונה וכן תניא כותיה. ויכול השואל להשתמש באותו כלי או באותה בהמה כל ימי שאלתה ובלבד שלא יחסרנו. ואם שאל ממנו בקנין משתמש ממנו ככל אשר יחפוץ אפי' יחסר ויכלה עד [שלא ישאר אלא] הבית יד כדאמר רב אשי ומהדר ליה קתיה.
<h2>דף קב:</h2>
המשכיר בית לחבירו על מנת לתקן לו כל דבר שצריך אומן משכיר אומר עשרה דינרים ושוכר אומר ששה דינרים משכיר (נאמן) כר"נ דאמר קרקע בחזקת בעלים קיימ' ואם הם שוים בקציצה והמשכיר אומר לא נתת ושוכר אומר נתתי שוכר נאמן בשבועה אחר זמנו אף משלם. אבל תוך זמנו אינו נאמן כדבעו מיניה מרבי ינאי אמר רבי יוחנן שכיר בזמנו נשבע ונוטל שכיר הוא דרמיא שבועה עליה משום דבעל הבית טריד בפועליו אבל הכא שוכר נאמן ובשבועה.
<h2>דף קג.</h2>
ראובן ששאל כלי משמעון או בהמ' למלאכה כיון שמשכו ראובן אין שמעון יכול לחזור בו דא"ר אליעזר כרבי שמעון משיכה קונה וכן תניא כותיה. ויכול השואל להשתמש באותו כלי או באותה בהמה כל ימי שאלתה ובלבד שלא יחסרנו. ואם שאל ממנו בקנין משתמש ממנו ככל אשר יחפוץ אפי' יחסר ויכלה עד [שלא ישאר אלא] הבית יד כדאמר רב אשי ומהדר ליה קתיה.
<h2>דף קד:</h2>
ולענין אם אוביר ולא אעביד אשלם לך במיטבא לא הוי כאסמכתא בדבר שבידו. וכגו' דלא גזים בתנאי לשלם לו יות' ממה שהפסידו.
<h2>דף קח.</h2>
ראובן נתאכסנו לו אורחין והיה שמעון מחזר אחריהן לקנות סחורתם ואמר לו ראובן רוצה אני לזכות בסחורתן ולקנותה כי ביתי זכתה לי ולא שמע אליו שמעון והלך וקנה בשעה שלא היה ראובן בבית ותבעו ראובן להחזירם לו. דין שיחזירם לו ממתניתין דזכתה לי שדי גם משום ועשית הטוב והישר כדאמרינן גבי דינא דבר מצרא.
<h2>דף קיד.</h2>
הלכת' מסדרין לבעל חוב גמרי' (מינה) [מיכה] מערכין. ואם טען אין ידי משגת עד אחר י"ב יום שכן בידו לחזר אחר לוקח נכסיו ושימצ' הלוקח מעות הואיל ולא כתבי' אדרכתא אנכסים בידי משגת אחר י"ב (יום) באין ידי משגת נמי דין הוא כך שדחקו גדול יותר למכור מטלטליו וללוה ולמצ' מעות ובאותו זמן משביעי' אותו שבוע' להוציא בפני ב"ד כל אשר לו כדי לפרוע בעל חובו. ואם מכאן ולהבא שלא תדחהו אם תשיג. ואם הוציא כל אשר לו בפני ב"ד מניחין לו מכל דבר ודבר חלק אחד ומכל מין ומין חלק אחד לחיות בהן. ואם הוא אומן מניחין לו קצת מכלי אומנותו. וכל ספרים לוקחין ממנו אפילו תפילין כי ההוא [ערכין כ"ד ע"א] דאתאי לקמיה דרב ימר אמר ליה חלקו לו תפילין ומלבושים נאים ויקחו ממנו ויתנו לו אחרים הראויין לחול. ומעשה ידיו העודף על מזונות אשתו ובניו פחותין מי' שנים יקחו ממנו כי בניו הגדולים מעשרה שנים אין עליו לזונם כדדרש ר' שילא [כתובות ס"ה ע"ב] אבל קטנים עליו לזונם עד ששה שנים ואחרי כן משביעין אותו ויתן לו זמן על הנשאר לפרעו מעט מעט בחשבון החוב שנאמר על פי אשר תשיג.
<h2>דף קטז.</h2>
הלכתא דברים הידועים שעושין להשכיר ולהשאיל אינו יכול לטעון לקוח הוא בידי ומשכון הוא בידי זולתי אם ראוהו עדים נכנס לבית חבירו ונטל כלים והטמין תחת כנפיו וטוען לקחתים והלה אומר השאלתים הנכנס אינו נאמן לבעל הבית שאינו עשוי להשאיל ולמכור כליו אבל עשוי להשאיל ולמכור כליו נאמן הנכנס אם הן כלים שדרכן להטמי' או שהוא צנוע ואין דרכו לישא בגלוי אף כשראוהו הנכנס אינו נאמן לומר לקוחים הם בידי לעולם עד דאיכא ג' דברים שאינו נודע שאינן עשויין להשאיל ולהשכיר ושיהא עשוי למכור ושיהא לנכנס דרכו להטמין או בבזוי הכלי או בצניעות נכנס.
בא אחד ואמר השיבהו לי כי פקדון הוא לך ממני והלה אומר לא כי אלא משכנת אותו אם יש עדים שמסרו לו נשבע זה שהפקידו לו ונוטל. אם אין עדים נאמן המחזיר במגו דאי בעי אומר לא היו דברים מעולם.
<h2>דף קיז.</h2>
הלכתא בגיריה דידיה אין אדם רשאי להזיק חבירו ואפי' בשלא מזיק אם אחר כך מזיקו כמו בעליה בנפילת מים ברחיצת ידים דמועטין דבליעי תחלה ואחר כך נופלין וכיוצא בו הלכה כרבי יוסי.
<h2>דף קיח.</h2>
והלכת' ראובן שיש לו אבנים ועצים בחצר של שמעון ואמר לו לפנותם והשיב לו שלך יהיו שלא זכתה לו חצרו דדחוי קא מדחי ליה אבל אם פנה אות' שמעון ושתק הרי זה זוכה בהן.
